לעגלה 0

הנה משהו שעוד לא סיפרתי לך

image alt
הנה משהו שעוד לא סיפרתי לך.   
עד שנת 2009 עבדתי בבנק גדול. יום בהיר אחד החלטתי לעבור  לגור על הר בגליל, במושב אמירים. למה? ככה! התחשק לי.   
אפשר לדמיין אותי עוברת ביום בהיר מבית מגניב בכרם התימנים להר די נידח, שלא קורה בו כלום?   כשגרים על הר לומדים לחיות פשוט.  מההבנה, שבעצם, אנחנו צריכים ממש מעט. למשל, להכין בבית חלב שקדים היה יותר מהיר מלקנות אחד כזה בסופר. ככה התחלתי לשחק במטבח כי הסופר היה רחוק נורא.  ומזל שהשוקולדים שלי היו נורא טעימים וכל מי שטעם ביקש שאמכור לו.   
ככה זה, כשחיים על הר. לומדים להסתדר...     
גרתי במושב אמירים במשך 6 שנים מדהימות בימים צעדתי בהרים והעברתי סדנאות שוקולד זוגיות בלילות הכנתי שוקולד והקשבתי לשקט.
שם גם נולד בית השוקולד באמירים אבל זה סיפור אחר. 
לפני 4 שנים עזבתי את הגליל וחזרתי לעולם רק לגלות שהוא השתנה כל כך ממה שזכרתי, למזלי יכולתי לטייל המון חייתי בג'ונגלים עם שמאנים ואינדיאנים וממש שם, בג'ונגל של קוסטה ריקה הוטמן הזרע לויטלה. 
היום ויטלה לקחה אותי להוד השרון כאן התאהבתי בפשטות של העיר שהזכירה לי את שכונת ילדותי, תל השומר לפני שכרתו את הפרדסים ובנו במקומם כבישים וככה יצא שבלי כוונה התאהבתי. 
התאהבתי בכם. התאהבתי בלדבר איתכם.  התאהבתי בלשלוח לכם חבילות של מתיקות בלילות בתחנת דלק סונול ליד פלאפל כדורי. 
תודה לכולכם שקראתם עד פה. וליוויתם.  כי חלומות מתגשמים רק צריך להאמין מספיק חזק.
x

#{title}

#{text}

#{price}